שגב נ' אוטוגולד השכרת רכב (2000) בע"מ

החלטה

התנגדות לביצוע שני שיקים משורטטים ובלתי סחירים שמשכה הנתבעת על חשבונה בבנק הפועלים, כלדקמן: בתיק 732-02-10 שיק על סך 70,000 ₪ בר פרעון מיום 20.11.09, וחולל מסיבה של חוסר כיסוי מספיק; בתיק 16602-04-10 שיק על סך 35,000 ₪ בר פרעון מיום 2.10.2009, וחולל מהסיבה שניתנה הוראת ביטול. שני השיקים הם לפקודת התובעת, כאשר שמה מודפס בשורת הנפרע. הצדדים הסכימו כי ההחלטה תנתן במאוחד בשני התיקים שבכותרת.

וזה סיפור המעשה והטענות המועלות בהתנגדות על ידי הנתבעת: הנתבעת הינה חברה להשכרת רכב וליסינג, אשר ביום 4.5.09 חתמה על הסכם עם חברה בשם גמלא ירדן השכרת רכב בע"מ, לפיו ניתן לגמלא זיכיון להפעלת סניף הנתבעת באשדוד. את המו"מ בשם גמלא ניהל אדם בשם יוסף עמר אשר לטענת המתנגדת הונה אותה. לאחר חתימת ההסכם הציע עמר כי חברה אחרת שבבעלותו – גמלא מימון וליסינג בע"מ – תצטרף כמשקיעה בנתבעת כנגד תשלום 1,000,000 ₪ והלוואת בעלים נוספת בסך 2 מ' ₪, והסכם ברוח דברים אלו נחתם ביום 29.6.09.

עד ביום 21.5.09 העבירה הנתבעת לגמלא כלי רכב לשם השכרתם. ביום 16.7.09 חזרה הרשאה לחיוב חשבונה של גמלא בשל חוסר כיסוי, וביום 11.8.09 חולל שיק נוסף שלה מאותה סיבה. עקב כך, שלחה הנתבעת לגמלא ביום 12.8.09 מכתב על ביטול ההסכם נוכח ההפרות. במקביל, לא הזרימה גמלא כל כספים לשם מימוש השקעתה בנתבעת.

בחודש ספטמבר 2009 הופיע עמר במשרדי הנתבעת והציג המחאה בנקאית לפקודת חברה בשם אל גיא טרייד אוטו בע"מ על סך 300,000$ (לטענתו רכש את אותה חברה) וטען כי עם פרעון השיק יעביר לנתבעת את הכספים להם התחייב. הנתבעת, שהאמינה לו, מסרה לו 11 שיקים בסך כולל של 1,237,000 ₪, המשוכים לגופים ואנשים שאינם מוכרים לה ואשר לא היו לה עימם קשרי מסחר, כאשר עמר הבטיח כי הוא מחזיק בשיקים בנאמנות ולא יעשה בהם כל שימוש אלא רק לאחר שיפקיד את הכספים כפי שהבטיח לנתבעת.

משלא עמד עמר בהתחייבותו, פנתה אליו הנתבעת בשנית ודרשה את השבת השיקים, אך זה האחרון חזר על התחייבותו בכתב והבטיח להעביר כספים. מאחר וכספים לא הועברו לנתבעת, בסופו של דבר, היא הגישה תלונה למשטרה כנגד עמר ונתנה הוראת ביטול; במקביל שלחה מכתבים למוטבים בשיקים על הביטול. טוענת הנתבעת שעומדות לה טענות הגנה מאחר והשיקים הוצאו ממנה במרמה ומאחר ולא קיבלה תמורה. כן טענה כי התובעת, האוחזת בשיקים, ידעה כי השיק הוצא במרמה ועל כן אחיזתה אינה כשורה.

כאמור בפתח דבריי, הצדדים לשטר, שהינם הצדדים לתיק זה, נחזים להיות צדדים קרובים; האומנם ? מעמדו של התובע כנפרע וצד קרוב הוא חזותי בלבד. עובדה זו אנו למדים מההתנגדות ואף מסיכומי הצדדים כי לא היתה כל עסקת יסוד ביניהם וכי למעשה השיקים נמסרו פיזית לעמר. בעניין זה קבע הנשיא ברק (כתוארו אז) בע"א 1886/97 זאב יהודה נ' פנינה זלמה, פ"ד נ"ג(1) 132 כי: "...הקירבה או הריחוק אינם נקבעים על פי צורת השטר, אלא על פי מערכת היחסים שבין הצדדים. אנשים הם צדדים קרובים לשטר אם יחסיהם ההדדיים כצדדים לשטר נובעים מקשר משפטי ישיר ביניהם. אנשים הם צדדים רחוקים לשטר, אם יחסיהם המשפטיים כצדדים לשטר אינם נובעים מקשר משפטי ישיר ביניהם, אלא מקשר משפטי עם אחרים. המבחן הוא פונקציונלי. המבחן אינו צורני. על כן עשויים המושך והנפרע להיות רחוקים זה מזה". לפיכך, משאין מחלוקת כי הצדדים בתיק זה הם צדדים רחוקים בשיקים הרי שהצד הקרוב בשטר שכנגדו היה על הנתבע להעלות טענות הגנה הינו עמר אשר קיבל לידיו את השיקים.

בעדות המצהירה מטעם הנתבעת מתברר כי השיק הגיע לידיו של מוצלח אבו גאנם אשר הזדהה כמי שמחזיק שיק עבור התובעת, ובבדיקה שערכה הנתבעת באינטרנט התברר לה כי נשקפת לה סכנה, מאחר ואותו אבו גאנם, לטענתה, חשוד בכל מיני דברים. על כן נבהלה וביטלה את השיקים. נראה בנקודה זו, כי אין מחלוקת כי השיק לא נמסר ישירות לתובעת אלא נמסר בראש וראשונה לאותו עמר. אף שהמצהירה העידה כי טעתה בכך שנתנה לעמר את השיקים, כאשר זה האחרון ממשיך ואינו עומד בהתחייבויותיו כלפיה, חזרה על גרסתה כי עמר הבטיח שלא יעשה שימוש בשיקים ולא יעביר אותם לאחרים. גם מנספח י"א, מיום 7.10.09, להתנגדות עולה כי עמר ידע שההמחאות מבוטלות וכי הוא מתחייב להחזיר אותן לנתבעת. ויודגש כי ההמחאות היו ברות פרעון לאחר מועד הנספח הנ"ל.

הלכה היא כי די לנתבע המבקש רשות להתגונן כנגד תובענה שהוגשה על ידי צד שלישי בשטר, שיראה הגנה שהיה מעלה כנגד הצד הסמוך. הגנה זו פוגמת בזכות הקניין בשטר, וכוחה יפה גם לעניין צד השלישי, שאליו סוחר השטר. משמעלה הנתבע הגנה לכאורה כנגד תביעתו של צד קרוב צריך הצד השלישי להרים את נטל השכנוע המוטל עליו לפי סעיף 29(ב) לפקודת השטרות ולהוכיח את אחיזתו בשטר כשורה. בשלב הדיון בבקשת רשות להתגונן, בית המשפט לא ידון בסוגיה זו ויניח אותה להכרעת בית המשפט שידון בתיק לגופו, שכן הדבר מחייב עדות מטעם האוחז בדבר מתן תמורה בתום לב, כאמור בסעיף 29(ב) לפקודת השטרות (ד. בר אופיר, סדר דין מקוצר בהלכה הפסוקה, מהדורה שמינית, 235-237. ע"א 218/66 חביה ואח' נגד גליק, פ"ד כ(4)63, 67. ע"א 366/65 תימור חברה להנדסה ובנין בע"מ נגד מ. אנגלרד חרושת ברזל בע"מ, פ"ד יט(4) 229).

טענתה העיקרית של הנתבעת כי עמר מעל בחובתו לפעול ולשמור את השיקים בנאמנות לא נסתרה, בשלב זה, ויש יותר מראשית ראיה לטענת הגנה זו. השאלה האם התובעת אוחזת כשורה, דינה להתברר, כאמור, במסגרת ההליך העיקרי, שכן עליה להוכיח תום לב ומתן ערך תוך אי ידיעה שזכותו של המסחר פגומה.

אף שהדרך לסיחור שטר קבועה בפקודת השטרות, ניתן להשקיף על הענין גם מבעד לדין לבר שטרי: לא ניתן להתעלם מכך כי השטר הוא חפץ מטלטל, ולכן חלים עליו גם דיני הקניין הכלליים. במובן זה, ניתן לראות את עמר כמחזיק בחפץ (בשיק) כשומר ו/או כנאמן, ומכאן לכאורה יש לו חובות שלא לפעול בניגוד למוסכם בינו ובין הנתבעת. יצוין כ המצהירה העידה כי שמות המוטבים נרשמו בכוונה על מנת שעמר לא יוכל לעשות שימוש בשיקים כאוות נפשו. משלא נסתרה הטענה כי עמר מעל באימון דומני כי יש לקבל את ההתנגדויות וליתן לנתבעת את יומה ורשות להתגונן.

מאחר וההחלטה ניתנה במאוחד בשני התיקים, ולאור סכומם המצטבר של שני השיקים, אני קובע את התיקים לקדם משפט בפני כב' השופטת חנה קלוגמן ביום 6.2.11 שעה 8.30. למען הסר ספק הדיון ביום 4.1.10 בתיק 16602-04-10 מבוטל.

הצדדים ישלימו את ההליכים המקדמיים בהתאם לתקנות. כל בקשה בעניינים מקדמיים תוגש עד 30 יום לפני קדם המשפט עם העתק במישרין לצד שכנגד שיגיב בתוך 20 יום, והבקשות תידונה בדיון.

המזכירות תשלח את ההחלטה לצדדים.

ניתנה היום, כ"ז סיון תש"ע, 09 יוני 2010, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: